במסגרת מאמציה להעלות את המוראל בקרב העם, תוך הענקת הרגשת ביטחון, ולרגל חג המצות (הדי נוראות, תודו...), החליטו בתעשייה הצבאית לחשוף את הטנק החדש מתוצרתם.

ההשקה נערכה ביום שני - 21.4.08 - בשעות הערב המאוחרות ברחוב אחד במאי בחולון. בהאנגר שנקרא אולם הפחים. בניגוד לשם האולם, הטנק שנחשף רחוק מאוד מההגדרה פחים, וכך גם כל הצוות שסובב אותו שכולל מגוון לא קטן של מוחות מבריקים, אמריקאים וישראלים כאחד.

מהתעשייה הצבאית נמסרו הפרטים הבאים: הטנק ייקרא טאנקר מדגם פי ג'י סימן 4. גודלו, בינוני, מה שנותן לו יתרון במזרח התיכון. למקומות אלה, כך נמסר, ההתאמה היא מושלמת, אך טרם הוכחה התאמתו לאולמות פחים דוגמת הסטייפל-סנטר, מקום משכנה של חבורת הלוס אנג'לס לייקרס. כן, החבורה שנוהגת להעניק השראה לאותה חבורה שמקיפה את הטאנקר סימן 4.

עוד נמסר, שבמשך חמשת החודשים האחרונים נוסה הטנק בהצלחה יתרה, וכעת הוחלט לנצל את העובדה שהאירוע הועבר בשידור ישיר בערוץ 10, כדי לחשוף את ביצועיו. בלייב.

הטנק הפגין אחוזי פגיעה מרשימים, סימן מטרות וכבש אותן ללא בעיות. כל אמצעי שנוסה על ידי המתנגד שממול לבלום את הטאנקר נידון לכישלון, מה שהעלה הרבה חיוכי סיפוק על ידי הצוות המפתח. עד כאן.

אז מה אתם אומרים ? תותח טאקר, אה סליחה טאנקר. איזה שחקן, איזה קלאסה, פשוט תענוג , וכשהמעדן המשובח הזה משחק עבור הקבוצה שלך, זה הופך להיות תענוג כפול ומכופל.

***

בשיר הליכה לקיסריה כתבה חנה סנש את המשפט: אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם. משפט שאני בטוח שכל אוהד חולון משנן ומזדהה איתו, ומייחל שהתקופה החלומית שעוברת על הקבוצה לא תיגמר.

כמי שמלווה את הקבוצה כמעט ארבעה עשורים, אני יכול לומר בוודאות: כזאת עוד לא הייתה לנו. לא עונה, לא קבוצה, ואפילו לא אווירה כמו שיש היום בפחים. בטח ובטח לא קונצנזוס ודיבור על מועמדת מספר אחת לאליפות. בקיצור, מה אגיד לכם, צמרמורת. אני מוצא את עצמי יושב כמו ילד קטן ומחכה לפרומואים בימים שקדמו למשחק מול מכבי. יושב ומתרגש. רואה הקלטה של המשחק ומתרגש. רואה כותרות ושירים להפועל חולון ביציע העיתונות, ומתעלף כמעט.

מי שלא חי את הקבוצה הזאת במשך כל השנים רוויות האכזבות לא יבין את עוצמת ההתרגשות העונה. גם כשהיינו קבוצה גדולה (והיינו) אף פעם לא הגענו לשלב כל כך מתקדם של הליגה כשאנחנו מוזכרים כמועמדים לאליפות.

בשנים הגדולות שלנו היינו אלופי המדינה בתקופה שלפני תחילת העונה, אבל כשזאת התחילה תמיד משהו התפקשש. כלום לא התחבר. היינו לוזרים שחבל על הזמן.

דבר נוסף שאסור לשכוח - כל זה קורה לא בעונה חלשה של מכבי תל אביב, כי אם בעונה בה היא מגיעה לפיינל פור האירופי, ושאף אחד לא ירים גבה אם הם יחזרו ממדריד עם גביע היורוליג. בקיצור תעודת כבוד לליגה שעשרות שנים חיכתה לעונה מדהימה כמו זאת העכשווית.

אני מקווה רק שלא נהיה בעוד שבועיים במקום בו נמצאים בני השרון היום. הרי רק לפני שבוע וקצת הם היו האלטרנטיבה מספר אחת לאליפות. כנראה שהם נבהלו קצת, וחטפו בראש פעמיים בבית. ד"ש מהטאנקר.

***
הערה למיקי דורסמן, או יותר נכון לדרך בא הוא מציג את התנאים להישארותו בעונה הבאה: לדעתי, קואץ'-בוס, אתה לא צריך להגיע מלמטה, כמו שאומרים, כלומר מעמדה נחותה ולאיים שאם לא יגיעו משקיעים אתה לא תמשיך.

תבוא מלמעלה (ולא משחצנות חלילה), כי יש לך היום קבוצה שהיא מותג, עם הקהל הטוב בארץ, כך שאין כל סיבה שעם שיווק נכון לא יימצאו אותם שותפים/משקיעים. אנשים אוהבים מותגים מצליחים, ולך יש אחד גדול כזה. עזוב אותך מהקו המאיים/מתגונן, לך לפי התבנית המקצועית שיצרת לקבוצה, כלומר התקפה והתלהבות. אני בטוח שתצליח.

וגם השורה האחרונה שמוקדשת לדורסמן: מה שאתה עושה בחולון בשנים האחרונות זה מפעל חיים. לו אני ראש העיר חולון, ביום העצמאות הקרוב אני מעניק לך את תואר יקיר העיר חולון.
אז מה שנותר לי זה רק לומר לך שכשמפעל חיים מתחיל לתת פרות אסור לך לחשוב בכיוון של עזיבה, אתה היום בעמדה הכי נוחה לבנות את המודל עליו אתה מדבר ואליו אתה שואף. שחק אותה, מיקי.